<h1>ראבי"ה סימן אלף ל"ח</h1>
<h2>דף ס:</h2>
המלוה את חבירו על המטבע. כלומר הלוה לו מעות על מנת לשלם לו מעות. לפום ריהטא דשמעתא משמע דמעות הישנות חשובות במשא ומתן גם במשקל כמו מעות החדשות ולענין פירי נמי שווין. ופסק רבינו חננאל כשמואל (שם ע"ב) כדאוקמי רב נחמן. אבל המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו, קיימא לן כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבד[י] עובדא בזוזי דאגר דמים טייעא עד עשרה תמני (שם צ"ח ע"א). פירוש אם הוסיפו על המטבע שנים על השמונה (שהיו) [שהן] רביע מבפנים וחומש מבחוץ והשער (אחר) [אחד], מה שהיה נמכר במטבע [הראשון בעשרה גם עתה במטבע] השני שהוסיפו עליו נמכר בעשרה, אע"ג דלענין נסכא שבח, לעניין משא ומתן לא שבח כלום, הוא שאמרו חכמים נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה. אבל אם שבח לעניין משא ומתן אפילו כל שהו אסור. וכן הלכה. ואם הוסיפו עליו משנים בעשרה, נותן לו במטבע הראשון. דקיימא לן כדמתרץ רבין ותני למתני' לא את המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא כל הרבעים. ע"כ יסוד פר"ח. ורבינו שר שלום ורבינו צמח בר פלטוי וכל הגאונים פסקו דקיימא לן כשמואל וכדאוקימ' רב נחמן. ואע"ג דאותיב' רבא תרתי תיובתא, הא פרקינהו וקבלינהו רבא לפרוקיה (מצי) [מיניה]. ועוד פסק רב צמח, שאם עמדו אותם מעות שנפסלו, ביוקר, נותן לו במעות שלקח ממנו. שיכול מלוה לומר ללוה אלמלא היו מעותי אצלי ולא הלויתים לך היתי מוציאם באותו היוקר, הילכך פורע לו באותן המעות שלקח ממנו. ואי מיזל זיילי ואפסדינהו האי מלכא ושאר מלכותא סגו, אי אית ליה למיזל למלוה להיכן דסגיא אפילו על ידי הדחק, לישקול מלוה מיניה דהא לא חסר מידי. ונתקשיתי אני יואל הלוי על דברי רב צמח שכתב שאם עמדו אותן מעות שנפסלו ביוקר נותן לו במעות שלקח ממנו, מהא דגרסינן בתחילת איזהו נשך (ס' ע"ב) ותו תרבית בלא נשך היכי דמי אי דאוזיף מאה במאה מעיקרא קימי מאה בדנקא ולבסוף קיימי מאה בחומשא וכו' עד ואי בתר בסוף אזלת הרי נשך והרי תרבית. ותו, כי היכי דאמרינן התם דאי שבח לעניין מעות שהוקרו המעות אע"ג דלא שבח לענין נסכא דלא מצי למשקל מיניה במעות שלווה הימינו, הוא הדין כשהוסיפו על המטבע דלא מצי למשקל מיניה המטבע שהוסיפו. דאי בתר נסכא אזלת הרי נשך והרי תרבית. ושמא מה שאומר הגאון והוקירו, אינו ממש, אלא לפי מעות החדשים שהם קלים יותר מן הישנים (בעשר) [בעבור] כך נותנים פירות יותר בישנים, אבל אם היו המעות החדשים שווין במשקל הישנים, והוקירו הישנים שנותנין פירות יותר בישנים ממה שהיו נותנים בשעת הלואה מן הפירות, זהו אסור מדרבנן כך משמע התם דהא שבח לענין פירות. ושמעתי מחמי רבינו אב"ן, ושיערו בזוזי דאגרדמים וכו', כלומר עשיר היה והיו לו מעות ישנים ובחרו מתוך הישנים שמונה (שמונה) ששוקלין בעשרה מן (החדשים) [הישנים] והואיל שנמצאים בישנים נמי ששוקלין שמונה בעשרה, אפילו אם הוסיפו בחדשים החומש, אין ריבית כאן דשמא הוא הלוה לו מן הישנים הכבידים. אבא מרי.
